כל הזכויות שמורות ל-'אביטה'. אין להעתיק, לערוך, לחתוך, לתרגם, או לאחסן במאגר מידע דף זה.
פרשת אמור – סיכום כל התוכן והנושאים בפרשה
קדושת הכוהנים
ה' מצווה את משה להזהיר את הכוהנים לא להיות במגע עם טומאת מת.
חוץ מ-7 קרובי משפחה הקרובים אליו: אשתו, אביו, אמו, בנו, ביתו, אחיו ואחותו שלא התחתנה.
הכוהנים צריכים להיות קדושים, כי הם הנציגים של עם ישראל לעבוד בבית המקדש,
ולכן אסור להם להשחית את גופם, ויש להם מגבלה עם מי יוכלו להתחתן.
קדושת הכהן הגדול
הקדושה של הכהן הגדול היא גדולה יותר משאר הכוהנים.
בהכתרתו יוצקים את שמן המשחה על ראש ומלבישים אותו בבגדים המיוחדים לו.
משום קדושתו הגבוהה בנוגע לזמן בו הוא אבל על קרוביו יש לו דינים מיוחדים:
- אסור לו לגדל את השער.
- אסור לו לקרוע את בגדיו.
- אסור לו לגעת במת אפילו הוא אחד מהוריו.
- אסור לו לצאת מהמקדש לצורך האבלות, ללוויה.
בנוגע לנישואין יש לו את אותם איסורים כמו כוהן רגיל ובנוסף אסור לו להתחתן עם אלמנה.
בעלי מום
במקרה בו יש לכהן את אחד מהמומים שהתורה מפרטת, אסור לו לעבוד בבית המקדש.
אך עדיין מותר לכוהן כזה לאכול את הקורבנות המיועדים לכוהנים.
דיני אכילת התרומה והקורבנות
כהן טמא – כהן שהפך למצורע, שנגע בשרץ או במת וכדומה,
אסור לו לעבוד במקדש, ואינו יכול ליהנות ממתנות הכהונה הקדושות כמו אכילת התרומה, והקורבנות המיוחדים לכוהנים. כל זה שיהיה טהור.
התורה מפרטת מצבים נוספים בנוגע לאכילת הקורבנות:
- לא כהן (זר), שכיר, פועל – אסור להם לאכול.
- עבד כנעני, ועבדים שנולדו בבית הכהן – יכולים לאכול.
- בת כהן שהתחתנה עם איש שאינו כהן (זר) – אינה יכול לאכול.
- בת כהן שהתחתנה עם זר, ובעלה נפטר או שהתגרשה ואין להם ילדים – יכולה לאכול.
- זר שאכל בשגגה – צריך להחזיר לכהן את ערך מה שאכל בתוספת חמישית קנס.
[לבדוק עניין העונש לאוכל וכו']
הקרבת בעלי מום
אסור להקריב בהמה שיש בה מום. גם הקרבנות התמימים (שלמים – שאין בהם מום) מותר להקריב רק לאחר שנתמלאו לו ?8 ימים. אסור לשחוט בהמה ובנה באותו היום.
מועדי ישראל
ה' אומר למשה את הזמנים המיוחדים במשך השנה.
- שבת – היום השביעי אשר אסור לעשות בו כל מלאכה.
- פסח – חל בט"ו בניסן למשך 7 ימים. היום הראשון והאחרון של החג אסורים בעשיית מלאכה. במהלך החג אסור לאכול חמץ, ויש לאכול מצות.
בערב פסח, י"ד בניסן מקריבים את קרבן הפסח.
- מנחת העומר – ביום השני של חג הפסח, בט"ז בניסן, יש להקריב קורבן המיוחד
הכולל שעורים בכמות של 'עומר', סולת מעורבבת עם שמן, ויין.
לאחר הקרבת המנחה ניתן לאכול את התבואה החדשה שגדלה במשך השנה.
- ספירת העומר – מיום הקרבת העומר, מצווה לספור 49 ימים (7 שבועות) עד חג השבועות.
- שבועות – בסיום ספירת העומר, ביום ה-50 חוגגים את חג השבועות. יום זה אסור במלאכה.
בחג השבועות מקריבים את מנחת הביכורים הכוללת 2 חלות סולת העשויות מהתבואה החדשה. בנוסף מקריבים קורבן עולה, חטאת ושלמים:
- עולה – 7 כבשים בני שנה, פר, 2 אילים, מנחה ונסכים.
- חטאת – שעיר עיזים.
- זבח השלמים – 2 כבשים בני שנה.
- ראש השנה – חל בא' בתשרי. ביום זה אסור לעשות מלאכה ומצווה לתקוע בו בשופר.
- יום הכיפורים – חל בי' בתשרי. יום סליחה וכפרה, אשר צריך לצום בו, ואסור לעשות בו כל מלאכה בדיוק כמו בשבת.
- חג הסוכות – חל בט"ו בתשרי, למשך 7 ימים. במהלך החג מצווה לשבת בסוכה ולשמוח,
זכר לסוכות שה' עשה לעם ישראל כשיצאו ממצרים.
היום השמיני נקרא 'שמיני עצרת'. היום הראשון והשמיני אסורים בעשיית מלאכה.
מצוות נוספת בחג היא נטילת ארבעה סוגי צומח: אתרוג, לולב, הדסים וערבות.
פאה ולקט
כשקוצרים שדה יש 2 מצוות לבעל השדה:
- פאה – להשאיר פינה לא קצורה כדי שעניים יוכלו לקצור בעצמם ולקחת.
- לקט – כאשר נופלים שיבולים בודדים בזמן הקצירה, צריך להשאיר על הקרקע לעניים.
הדלקת המנורה ולחם הפנים
- המנורה – יש להדליק אותה עם שמן זית נקי וזך.
אהרון צריך לדאוג שהמנורה תדלק מהערב עד הבוקר בכל יום.
- שולחן לחם הפנים – שולחן העשוי זהב.
על שלחן הזהב, יש להניח 12 חלות. ביום השבת היו מקרבים לבונה (מין בושם), ולאחר מכן מניחים חלות חדשות על השלחן. את החלות הקודמות היו אוכלים הכוהנים.
עונש המקלל
התורה מספרת על אדם שקילל את שם ה'. עד שיתברר דינו, כלאו אותו. ה' אומר למשה שדינו מוות בסקילה. והעם אכן מבצע את העונש.