מטות

פרשת מטות   דיני נדרים משה מצווה את ראשי השבטים ואת כל בני ישראל את דיני הנדרים:

• אדם - שנודר או נשבע שלא לעשות או ליהנות מדבר מסוים, חייב לקיים את מה שאמר.

הפרת הנדר או השבועה נחשבת לחטא ודבר חמור בעיני ה'.

• ילדה – שנודרת ואבא שלה שומע את הנדר הוא יכול לבטל את הנדר באותו היום ששמע.

אם האבא שומע את הנדר ושותק, כלומר מחליט שלא להתנגד ולהתערב בנדר, הילדה חייבת לקיים את מה שאמרה.

• אישה נשואה - לאחר החתונה הבעל יכול לבטל את הנדר באותו היום ששומע כמו האבא.

הנדרים שיכול הבעל לבטל הם רק נדרים הגורמים צער לאישה ('נדרי עינוי נפש') ולא כל נדר.

• אלמנה וגרושה – שנודרת או נשבעת חייבת לקיים את מה שאמרה משום שאין לה בעל ואינה ברשות אביה. (למעט ארוסה שבעלה נפטר, שחוזרת לבית אביה)

  מלחמת מדין ה' מצווה את משה להילחם ולנקום את מדין משום שהחטיאו את ישראל יחד עם מואב והביאו על ישראל מגיפה קשה. ה' מודיע למשה שלאחר המלחמה הוא יפטר מן העולם. משה מודיע לעם על המלחמה ומבקש שמכל שבט יתנדבו 1,000 אנשים חזקים לצבא. יחד עם 12,000 הלוחמים יצא פנחס הכהן, כלי הקודש והחצוצרות. צבא ישראל נלחם בגבורה והורג את כל הזכרים ו-5 מלכי מדין, וכן את בלעם שנתן את העצה להחטיא את ישראל עם בנות מואב ומדין. בני ישראל לוקחים בשבי את הנשים, הילדים, הבהמות, וכל הרכוש. את הערים והבתים הם שורפים באש. משה, אלעזר הכהן וכל נשיאי השבטים מקבלים את פני הלוחמים. משה כועס על המפקדים שהשאירו בחיים את הנשים המדייניות משום שהם אלו שגרמו לבני ישראל לחטוא ולמות במגיפה. משה מצווה להרוג את הילדים הזכרים וכל הנשים המבוגרות, ואת הילדות לשים בשבי.   טהרת הלוחמים והכלים החיילים שהרגו במהלך המלחמה נטמאו בטומאת מת. משה מצווה אותם להישאר מחוץ למחנה ישראל במשך 7 ימים. ביום השלישי והשביעי עליהם להיטהר במי חטאת של הפרה אדומה שמטהרת מטומאת מת. בנוסף יש לטהר את כל הבגדים והכלים שנגעו במת.     אלעזר הכהן מצווה אותם כיצד לטהר את הכלים שלקחו מהמדיינים כדי שיוכלו להשתמש בהם:

• כלי בישול שהשתמשו בהם באש – יש להעביר אותם באש.
• כלי בישול שלא השתמשו בהם באש – יש לטבול אותם במים.
• טומאת מת – יש להתיז על הכלים מי חטאת משום שיכול להיות שהם נגעו במת.

  חלוקת השלל ה' מצווה את משה לחלק את כל השלל מהמלחמה ל-2: חצי לחיילים וחצי לשאר העם, וכן לתת תרומה לה' מכל חלק:

• החיילים – נותנים 1/500 לאלעזר הכהן.
• שאר העם – נותן 1/50 לשבט לוי.

בסיום חלוקת השלל מגיעים מפקדי הצבא ואומרים למשה שלאחר שספרו את כל החיילים וראו שאף אחד לא נהרג הם מרגישים רצון להודות לה' על הניסים שעשה להם ולתת עוד תרומה לה'. הם נותנים תכשיטי זהב שונים למשה ולאלעזר הכהן, אשר שמים אותם במשכן לזיכרון לנס המלחמה.   נחלת שבט גד וראובן לשבט ראובן ושבט גד יש הרבה צאן. במהלך המסע במדבר הם רואים שארץ יעזר וגלעד (מחוץ לארץ ישראל) הם מקומות טובים למרעה לצאן שלהם. הם פונים למשה, לאלעזר ולנשיאי העדה ומבקשים מהם לקבל את נחלתם באזור הזה (עבר הירדן המזרחי) במקום הנחלה בארץ ישראל. משה מוכיח אותם וכועס עליהם שהם רוצים לגור מחוץ לארץ ישראל ומסביר להם שהמעשה שלהם מסוכן ויכול להכניס פחד בעם ישראל מלהיכנס לארץ. משה מזכיר להם את חטא המרגלים שנרתעו מכיבוש הארץ והעונש שנתן להם ה' בנדידת העם 40 שנה במדבר. נציגי שבט ראובן ושבט גד עונים למשה שלא זו היה הכוונה שלהם. הם ישאירו את הנשים, הילדים והצאן בארצות האלה, והם עצמם יהיו הראשונים במלחמת כיבוש ארץ ישראל. לאחר שעם ישראל יסיים לכבוש את הארץ הם יחזרו להתגורר מעבר לירדן המזרחי. משה מסכים לתנאי שלהם ומבהיר להם שנחלתם בעבר הירדן המזרחי תלויה בהשתתפותם המלאה במלחמת כיבוש הארץ. בני ראובן וגד מקבלים את דברי משה, שמעניק להם את ממלכות סיחון ועוג ומצרף אליהם גם את חצי שבט מנשה. הם בונים את עריהם ומתארגנים עם ישראל למלחמת כיבוש הארץ.  
כל הזכויות שמורות ל-'אביטה'. אין להעתיק, לערוך, לחתוך, לתרגם, או לאחסן במאגר מידע דף זה.