כל הזכויות שמורות ל-'אביטה'. אין להעתיק, לערוך, לחתוך, לתרגם, או לאחסן במאגר מידע דף זה.
פרשת שמיני – סיכום כל התוכן והנושאים בפרשה
חנוכת המשכן
פרשתנו פותחת בתיאור היום השמיני למילואים בראש חודש ניסן, שהוא יום חנוכת המזבח.
ימי המילואים הם הימים בהם משה עבד במשכן ולימד את הכוהנים את העבודות השונות.
ביום השמיני אהרן הכהן חונך את המזבח באמצעות הקרבת קורבנות חטאת, עולה וקורבנות העם. בסיום עבודת אהרון הוא מברך את ישראל בברכת הכוהנים:
"יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום"
לאחר מכן נכנסים משה ואהרון למשכן. משה מלמד את אהרון כיצד להקטיר את הקטורת,
והם מבקשים מה' שישרה שכינתו על המשכן. כאשר הם יוצאים מהמשכן הם מברכים את העם:
"ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידכם".
בסיום הברכה יורדת אש מן השמים על המזבח ואוכלת את הקורבנות שהקריבו אהרון ובניו.
בני ישראל רואים את המחזה המיוחד, משתחווים ומודים לה'.
מיתת נדב ואביהוא
שני בניו של אהרון, נדב ואביהוא לוקחים מחתות (כף גדולה ממתכת) ונכנסים להקטיר קטורת במשכן, ללא ציווי ה'. אש יוצאת מהמזבח וגורמת להם למות. משה מבקש ממישאל ואלצפן הכוהנים להוציא את גופות נדב ואביהוא מהמשכן. משה מצווה על אהרון והבנים שלו שנשארו בחיים שלא יתאבלו עליהם, כדי לא להרוס את השמחה של חנוכת המשכן. בנוסף הם יכולים לאכול את הקרבנות, למרות שמי שאבל אסור לו לאכול קרבנות.
איסור עבודת הכוהנים בשכרות
ה' מצווה את אהרן שכל הכוהנים בכל הדורות לא יעבדו במשכן כשהם במצב של שכרות.
מי שיעבור על איסור זה, מתחייב במיתה. מהוראה זאת לכוהנים אנו לומדים שמי שמלמד את העם הלכות ודינים, לא ישתה יין לפני כן כדי שלא יהיה שיכור.
אכילת הקרבן
ביום השמיני למילואים הקריבו 3 קורבנות: קורבן חנוכת המשכן, קורבן ראש חודש וקורבן התמיד. אלעזר ואיתמר בניו הנותרים של אהרון לא אכלו את הקורבן של ראש חודש, משום שהיו אבלים על האחים שלהם. במקום זאת הם שרפו את בשר הקורבן.
משה כעס על כך, הרי ה' ציווה שלא יהיו אבלים ביום זה ויאכלו את הקורבנות.
אהרון עונה למשה שה' אמר שמותר להם לאכול רק את הקורבנות שהוקרבו במיוחד לחנוכת המשכן, אבל את שאר הקורבנות אסור להם לאכול. משה מסכים עם דברי אהרן.
חיות ובהמות טהורות
ה' מבקש ממשה ואהרון להסביר לעם מה הם הסימנים לחיות ולבהמות הטהורות באכילה.
לחיות ולבהמות הטהרות יש 2 סימנים שצריכים להיות בהם:
- מפרסת פרסה ושוסעת שסע – הפרסה היא מעין שכבת הגנה קשה על כף הרגל.
כף הרגל והפרסה צריכות להיות סדוקות ומפוצלת לשני חלקים.
- מעלת גרה – שהחיה מעלה את המזון שנכנס למעיים ולועסת אותו שוב.
אם חסר סימן אחד, החיה טמאה ואסורה באכילה כמו הגמל, השפן, הארנבת והחזיר.
דגים טהורים
ה' קבע 2 סימנים שצריכים להיות בדג טהור:
- סנפיר – האיבר שאיתו הדג שט במים.
- קשקשת – קליפות עגולות שמכסות את הדג.
דג שנשרו ונפלו לו הסימנים כאשר מוציאים אותו מהמים הוא כשר גם כן.
עופות טהורים
כל העופות כשרים, חוץ מעופות מסוימים: נשר, פרס, עזנייה, דאה, איה, עורב, בת יענה, תחמס, שחף, נץ, כוס, שלך, ינשוף, תנשמת, קאת, רחם, חסידה, אנפה, דוכיפת ועטלף.
שרצים
השרצים, כמו מעופפים, חרקים וזוחלים הם טמאים ואסורים באכילה.
התורה מציינת שיש סוג מסוים של חגב שהוא כשר, אשר יש לו 4 רגליים ועוד 2 רגליים ארוכות איתם הוא קופץ אך כיום אנחנו נזהרים שלא לאכול סוג זה.
טומאה וטהרה
בעלי החיים הטמאים אסורים באכילה ובמגע לאחר שמתו.
מי שנוגע בפגר החיה הופך לטמא, ואם נגע עם בגדו אז נוספת גם טומאת הבגד.
מי שהופך לטמא אסור לו להיכנס לבית המקדש ולאכול קורבנות.
כדי להיות טהור על האדם לטבול במקווה ולהמתין לשקיעת החמה.
בשרצים התורה מביאה 8 סוגים אשר מטמאים לאחר שמתו: החולד, העכבר, הצב, האנקה, הכוח, הלטאה, החומט והתנשמת. השאר אינם מטמאים אך אסורים באכילה. גם כלים ואוכל שנגעו בדבר טמא הופכים לטמאים. כלי חרס שנגע בו דבר טמא לא ניתן לטהר ויש לשבור אותו.
עם קדוש
התורה מסבירה שה' בחר בנו להיות קדושים וטהורים ועלינו להתרחק מכל דבר של טומאה.
לכן הוציא אותנו ה' ממצרים והפך אותנו לעם מובדל וקדוש מכל העמים.
בשיעור זה תוכלו למצוא מגוון תכנים :
