כל הזכויות שמורות ל-'אביטה'. אין להעתיק, לערוך, לחתוך, לתרגם, או לאחסן במאגר מידע דף זה.
חנוכה – סיכום
חג החנוכה חל בתאריך כ"ה בכסלו ונחגג במשך 8 ימים.
חג החנוכה נקבע על ידי חכמי ישראל בזמן בית המקדש השני, זכר לניסים שנעשו לנו באותם ימים:
- ניצחון החשמונאים – מול הצבא היווני. מעטים מול רבים.
- חנוכת בית המקדש והמזבח – לאחר שחיללו וטימאו היוונים.
- נס פך השמן – שהספיק 8 ימים להדלקת מנורת המקדש.
סיפור החג
בזמן בית המקדש השני, לפני יותר מ-2,000 שנה שלטה בארץ ישראל הממלכה היוונית.
בראש הממלכה עמד אנטיוכוס אשר גזר גזרות קשות נגד היהדות, הוא אסר ללמוד תורה ולקיים מצוות עיקריות ביהדות. בהוראת אנטיוכוס השתלטו היוונים על בית המקדש, חיללו וטמאו אותו.
'המתייוונים היו יהודים שעזבו את העם היהודי והצטרפו ליוונים.
בעיר מודיעין התגוררה משפחת 'החשמונאים' – מתתיהו וחמשת בניו. החשמונאים המשיכו ללמוד תורה ולקיים מצוות למרות גזרת אנטיוכוס. לבסוף החשמונאים פתחו במרד ומלחמה נגד היוונים והמתייוונים. 'יהודה המכבי' היה הבן הגדול של מתתיהו שהפך להיות ראש הצבא היהודי.
היהודים היו מעטים מאוד, אך הם האמינו והתפללו לקב"ה שיעזור להם לנצח. הקב"ה עשה נס והם ניצחו את היוונים שהיו בעלי צבא גדול וחזק.
ביום כ"ה בכסלו נצחו המכבים את היוונים וכבשו בחזרה את בית המקדש מידם. כשהמכבים רצו להדליק את מנורת המקדש הם ראו כי היוונים טמאו את כל כדי השמן. בסופו של דבר נמצא פך קטן של שמן טהור שהיה סגור עם חותמת הכהן הגדול. אלוקים עשה נס והכד הקטן שיכל להספיק ליום אחד, הדליק את המנורה במשך שמונה ימים רצופים עד שהגיע שמן טהור חדש. על כן אנחנו חוגגים את חג החנוכה זכר לאותו הנס שנעשה לעם היהודי.
מקור שם החג
שם החג מגיע מהאירוע שהתרחש בחג החנוכה, וכן מהמועד בו הוא חל:
- חנוכת המזבח – לאחר ניצחון המכבים הם טיהרו את המקדש וחנכו את המזבח ועבודת הקורבנות.
- תאריך החג – בשם החג נרמז מועד החג > חנו – כה,
כלומר בכ"ה (כסלו) הגיעו היהודים לחניה ומנוחה, לאחר ניצחון המכבים את היוונים.
מהות החג
חג החנוכה מסמל את הגבורה היהודית וניצחון האור על החושך. עקרונות אלו עמדו לעם היהודי
במשך כל הדורות מאז ועד ימינו, ועלינו ללמוד מאירועי החנוכה כמה דברים:
- להאיר – להתמקד באור ובטוב וכך מגרשים את החושך. 'מעט אור דוחה הרבה חושך'.
- מוסיף והולך – בכל יום אנו מוסיפים נר נוסף לחנוכיה, כך עלינו להוסיף באור ומעשים טובים.
- מעטים מול רבים – בכל הדורות היינו מעטים אך זה לעולם לא מנע מאיתנו לנצח
בזכות הניסים שעשה לנו ה'.
הדלקת נרות החנוכה
המצווה העיקרית בחג החנוכה היא הדלקת נרות החנוכיה, זכר לנס פך השמן.
חייבים בהדלקה
כל אחד יכול להדליק – גברים, נשים וילדים.
מי שיכול 'להוציא ידי חובה' אחר במצוות הדלקת נרות החנוכה הם:
- גבר – מעל גיל 13
- אישה – מעל גיל 12
למעשה הנשים לא נוהגות להדליק בעצמן והן יוצאות ידי חובה על ידי בעל הבית.
ספרדים: נוהגים לברך ולהדליק חנוכיה אחת לכל בני הבית.
אשכנזים: נוהגים שכל אחד (גברים, נערים וילדים) מברך ומדליק על חנוכיה בעצמו.
זמן ההדלקה
חכמים קבעו להדליק את נרות החנוכה בזמן שבו לנס יהיה פרסום גדול.
- אשכנזים: בשקיעת החמה.
- ספרדים: בצאת הכוכבים.
- יש לוודא שנרות החנוכה ידלקו לפחות חצי שעה לאחר "צאת הכוכבים".
- אם לא הדלקנו בזמן: אפשר להדליק עד חצות הלילה עם ברכה.
- מחצות הלילה ועד עלות השחר > ניתן להדליק עם ברכה, אם אחד מבני הבית ערז
אם כולם ישנים, מדליקים ללא ברכה.
- מחצות הלילה ועד עלות השחר > ניתן להדליק עם ברכה, אם אחד מבני הבית ערז
מקום ההדלקה
מיקום החנוכיה – מניחים סמוך לפתח. משמאלו של הנכנס לבית.
כך שהמזוזה מצד ימין, ונרות החנוכה מצד שמאל.
יש המניחים את החנוכיה על שפת החלון כדי לפרסם את הנס גם ברחוב.
גובה החנוכיה
- רצוי ששלהבת נרות החנוכה תהיה בגובה בין 3 טפחים (24 ס"מ) עד 10 טפחים (80 ס"מ).
[ כל כסא או שולחן רגיל שנניח עליו יעמוד בדרישה הזו ]
- הגובה המקסימלי להדלקת נרות החנוכה הוא 20 אמה = 10 מטרים.
- מדידת הגובה הוא מהקרקע עליה אנו עומדים, ולא כולל את גובה הבניין.
חנוכיה כשרה
- נרות החנוכיה צריכים להיות בשורה אחת ובגובה שווה.
- בין נר לנר צריך שיהיה רווח של לפחות אצבע, שלא יתחברו הלהבות כמו אור אחד.
- 'הַשַּׁמָּשׁ' הוא הנר אתו אנו מדליקים את נרות החנוכיה.
שמים אותו גבוה יותר ונפרד משאר הנרות.
'הַשַּׁמָּשׁ' אינו חלק מספירת הנרות בכל יום.
במה מדליקים
ניתן להשתמש בכל נר רגיל, אך חשוב לבדוק שהנרות יספיקו לדלוק 30 דקות לפחות.
נהוג להדר ולהשתמש בפתילות ושמן זית זך, זכר למנורת המקדש שבה היו מדליקים בשמן זה.
כיום ניתן למצוא כוסיות עם שמן ופתילה מוכנות להדלקה. טוב ויפה להדליק כך.
סדר ההדלקה
- סידור הנרות
- בכל יום מוסיפים נר נוסף. ביום הראשון – נר אחד. ביום השני – שני נרות, וכן הלאה.
- את הנרות מסדרים מצד ימין של החנוכיה. הנר הראשון בקצה הימני, הנר השני משמאלו.
- לפני ההדלקה
חצי שעה לפני ההדלקה אסור לעשות את הדברים הבאים, כדי שלא נשכח או שלא נספיק להדליק בזמן, אלא אם יש מי שיזכיר לנו להדליק בזמן:
- לא אוכלים סעודה.
- לא עושים מלאכה.
- לא לומדים תורה.
- הברכות
מחזיקים את 'הַשַּׁמָּשׁ' דלוק ומברכים שתי ברכות:
- בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר (שֶׁל) חֲנֻכָּה.
- בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְמַן הַזֶּה.
בערב הראשון או בפעם הראשונה שמדליקים מוסיפים ברכה נוספת
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לִזְמָן הַזֶּה.
דגשים להדלקה
- מדליקים לאחר סיום הברכות.
- מדליקים את הנרות משמאל לימין, כלומר מתחילים להדליק מהנר החדש של היום.
- אין לדבר מהתחלת הברכה ועד לסיום ההדלקה.
- בסיום ההדלקה שרים "הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ".
- ספרדים: נוהגים להוסיף מזמור ל' בתהילים "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד".
לאחר ההדלקה
בסיום ההדלקה נוהגים להיות ליד הנרות במשך חצי שעה.
- מזמורי שיר – נוהגים לשיר "מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי".
- נס החג – נוהגים לספר את ניסי חג החנוכה.
- עשיית מלאכה – אין לנשים לעשות מלאכה כלשהי כמו הכנת אוכל, ניקוי הבית וכדומה.
- שימוש בנרות – אין להשתמש בנרות החנוכה או באורם לכל מטרה.
הדלקה בערב שבת, ובמוצאי השבת
בערב שבת
- מדליקים את נרות החנוכה לפני נרות השבת.
- יש לשים נרות גדולים או כמות שמן שתספיק להדלקה של כ-50 דקות,
כדי שהנרות ידלקו חצי שעה לאחר צאת הכוכבים.
לא נוהגים להתעכב ולשבת ליד הנרות כחצי שעה כמו בכל יום.
בצאת השבת
בבית הכנסת – מדליקים את נרות החנוכה ולאחר מכן עורכים הבדלה.
בבית –עורכים הבדלה ולאחר מכן מדליקים את נרות החנוכה
הוספות בתפילה בימי החג
- וְעַל הַנִּסִּים – מוסיפים קטע זה להודות על הניסים שנעשו לנו:
- בתפילת העמידה – בשחרית, מנחה וערבית.
- בברכת המזון.
- לא אומרים 'תחנון' – משום שאלו ימי שמחה והודאה.
- קריאת התורה – בכל ימי החנוכה קוראים בתורה מפרשת "חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ".
- הלל – בכל יום אומרים את מזמורי ההלל, כדי להודות לקב"ה על הניסים שנעשו לנו.
מנהגי החג
- הסביבון – הילדים נוהגים לשחק במשחק הסביבון, שעליו מופיעים האותיות
נ' – נס, ג' – גדול, ה' – היה, פ' – פה. (בחו"ל ש' – שם)
ישנה דעה שכאשר היוונים אסרו על היהודים ללמוד תורה ולקיים מצוות הם היו נכנסים לבתים כדי לבדוק שהגזרה אכן מתקיימת, ואז הילדים היו מחביאים את ספרי הלימוד ומוציאים את הסביבונים.
סופגניה ולביבה – נוהגים לאכול מאכלים מטוגנים זכר לנס פך השמן.
דְּמֵי חֲנֻכָּה – נוהגים לתת לילדים סכום כסף במהלך החג.
הסיבה לכך היא כדי לחנך את הילדים בנתינת צדקה באמצעות הכסף שהם קיבלו.
- ערב לביבות – נוהגים לערוך מסיבה משפחתית בה מספרים את סיפור נס החנוכה, אוכלים מאכלים מיוחדים, שמחים ומודים לקב"ה על הניסים שנעשו לנו בימים ההם ובזמן הזה.
זֹאת חֲנֻכָּה
היום השמיני והאחרון של חג החנוכה נקרא בשם "זֹאת חֲנֻכָּה",
משום שהקריאה בתורה של יום זה המתארת את חנוכת המזבח במקדש פותחת במילים "זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ".
שאלות ותשובות
- שאלה: האם ניתן להזיז את הנרות ?
תשובה: לאחר שהנרות דלקו במשך חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, ניתן להזיז את החנוכיה.
שאלה: אחד הנרות נכבה, מה עושים ?
תשובה: מדליקים שוב, אך ללא ברכה.
שאלה: שכחתי להדליק לילה אחד, מה עושים ?
תשובה: ממשיכים להדליק לפי נרות החנוכה של אותו היום. (ולא לפי הנרות שבהם הפסקת)
חנוכה שמח!
בשיעור זה תוכלו למצוא מגוון תכנים :
