ליקוטי שיחות - דברים

ברכת משה רבינו
בפרשת השבוע מברך משה רבינו את בני ישראל שמספרם יגדל פי אלף:
"ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם." (א, יא)

טענת בני ישראל
רש"י מספר שבני ישראל באו בטענה כלפי משה רבינו,
שהקב"ה כבר בירכם בעבר בברכה בלתי מוגבלת ומדוע הוא מגביל את הברכה רק לפי אלף ?
ענה להם משה רבינו שברכתו של הקב"ה קיימת, אך הוא הוסיף להם ברכה נוספת משלו. 

השאלה
אם הקב"ה בירך את בני ישראל בברכה 'בלתי מוגבלת', מה מועילה ברכת משה רבינו 'המוגבלת' ?

גבול ובלי גבול
בנוגע למניין בני ישראל מובא בספר הושע פסוק שמכיל לכאורה שני הפכים:
"וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר" (ב,א)
מִסְפַּר – גבול   /  וְלֹא יִסָּפֵר – בלי גבול
מוסבר בחסידות שהבאת שני ההפכים ביחד מלמדת על רצון ה' בעולם – איחוד 'גבול' עם 'בלי גבול'.

יסוד זה נובע מעצם הכוונה העליונה בבריאת העולם אשר יש בה 2 עניינים:

1. דירה לה' – לעשות דירה לו יתברך, לעצמותו האינסופית.
2. בעולם הגשמי – הדירה צריכה להיות ב'תחתונים' דווקא, בעולם הזה הגשמי והמוגבל.
   ביצוע האיחוד של שני העניינים מתבצע על ידי קיום המצוות.
   המשכת אור אלוקי (בלי גבול) על ידי קיום המצוות בידי האדם בעולם הגשמי (גבול).

נהמא דכיסופא
כאשר אדם עובד הוא מקבל בתמורה שכר.
כאשר אדם מקבל מתנה זה קורה לאחר שהמקבל גרם לנחת רוח כלשהי לנותן המתנה.
אך כאשר אדם מקבל מתנה ללא שום מאמץ מקדים זה נקרא בלשון הגמרא 'נהמא דכיסופא', שפירושו 'לחם בושה'. כלומר אדם מקבל 'לחם' אך הוא מתבייש בכך כיוון שהוא לא עושה דבר כדי לקבלו.

הביאור
ברכתו 'המוגבלת' של משה רבנו נוספה לברכתו 'הבלתי מוגבלת' של הקב"ה לריבוי מניין בני ישראל,
כדי למלא את רצונו של הקב"ה שברכותיו יחולו על ידי עבודת האדם בעולם ולא באופן של 'נהמא דכיסופא'.
דוגמא לכך ניתן לראות בברכת כוהנים אשר הקב"ה מברך את העם באמצעות הכוהנים,
וזאת משום שהקב"ה רוצה שברכתו תפעל דווקא באמצעות ועל ידי עבודת הנבראים בעולם הזה.

ההוראה לחיים
כדי לזכות בברכותיו הבלתי מוגבלות של ה' יתברך
עלינו לעשות כלים רחבים, וזאת על ידי עבודתנו בקיום המצוות בריבוי ובשלימות.
עבודה באופן הזה תביא לברכתו הגדולה של הקב"ה – הגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

ליקוטי שיחות, חלק י"ט, דברים ד.