פרשת וילך - הכוהנים בני לוי

מסירת ספר התורה
בפרשת השבוע מסיים משה רבנו לכתוב את התורה ומוסר אותה לכהנים.
"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי… וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל ".
רש"י מסביר על המילה 'ויתנה': "כשנגמרה כולה, נתנה לבני שבטו". 

השאלה
בפסוק נאמר במפורש שמשה נתן את ספר התורה לכוהנים.
מדוע מסביר רש"י שספר התורה ניתן לכל שבט לוי ?

ההבדל בין כוהן ללוי
הכוהנים והלויים הופרשו מכל שבטי ישראל כדי לעבוד את ה' בבית המקדש, אך קיים הבדל ביניהם:

• לכוהן – אסור להיטמא כלל (ולכן אסור לו לצאת מחוץ לארץ)
• ללוי – לא חל איסור להיטמא, אלא רק במהלך עבודתו במקדש.

הכוהנים הלויים
הכוהנים היו בני שבט לוי, אך היה להם יחס כפול לשבט:

1. מובדלים משאר שבט לוי – באיסור הטומאה, באופן עבודתם במקדש ועוד.
2. נציגי שבט לוי – המובחרים שייצגו את כל שבט לוי.
   לכן כאשר התורה רוצה לתת משהו לכוהנים בלבד – היא מתייחסת אליהם כמובדלים ומופרשים משאר השבט.
   וכאשר התורה רוצה שהכוהנים ישפיעו על כל השבט – היא מתייחסת אליהם כנציגי השבט.

הביאור
משה רבנו נתן את ספר התורה לכל נשיא שבט (זקני ישראל) כדי שיעורר את השבט שלו לתשובה, וללכת בדרך ה'.
משה נתן תחילה את ספר התורה לכוהנים בתור נציגי שבט לוי כולו – כדי שישפיעו על בני השבט.
ולכן מדגישה התורה שספר התורה ניתן לכוהנים בני לוי משום שהנתינה הייתה עבור כל שבט לוי ולא לכוהנים בתור היותם מופרשים ומובדלים משאר השבט או העם.

הוראה לחיים
בפנימיות העניינים הלויים והכוהנים מייצגים 2 דרכים בעבודת ה':

1. אתכפיא (לוי) – שבירה וביטול הרע על ידי הימנעות מקיום תאוות הנפש הבהמית.
   לכן הלויים לא הוזהרו על הטומאה כמו הכוהנים, כי בעבודתם הם התעסקו עם הרע במטרה לתקן אותו.

1. אתהפכא (כהן) – אין רע כלל. רתימת הנפש הבהמית לביצוע רצונות הנפש האלוקית.
   לכן הכוהנים הוזהרו על הטומאה, משום שבסוג עבודה זו אין כל שייכות לרע.

עלינו לעבוד את ה' ב-2 הדרכים:
תחילה נדרש מאיתנו לעבוד באופן של אתכפיא, שבירה וביטול הרע עד שכולו נהפך לטוב ומגיעים לשליטה מלאה ולשלימות בעבודת ה' (אתהכפא) – שכל הכוחות והרצונות שלנו ממלאים את רצון ה' יתברך.

ליקוטי שיחות, חלק י"ט, וילך ג'.