כל הזכויות שמורות ל-'אביטה'. אין להעתיק, לערוך, לחתוך, לתרגם, או לאחסן במאגר מידע דף זה.
פרשת שלח – סיכום כל התוכן והנושאים בפרשה
המרגלים
משה שולח את 12 נשיאי השבטים לתור את ארץ כנען:
- שבט ראובן – שמוע בן זכור
- שבט שמעון – שפט בן חורי
- שבט יהודה – כלב בן יפנה
- שבט יששכר – יגאל בן יוסף
- שבט אפרים – הושע בן נון
- שבט בנימין – פלטי בן רפוא
- שבט זבולון – גדיאל בן סודי
- שבט מנשה – גדי בן סוסי
- שבט דן – עמיאל בן גמלי
- שבט אשר – סתור בן מיכאל
- שבט נפתלי – נחבי בן ופסי
- שבט גד – גאואל בן מכי
מטרת השליחות היתה לבדק את מאפיני הארץ לפני שיכבשו אותה:
א. תושבים – האם חזקים, כמות התושבים.
ב. הגנה – האם הערים מקפות חומה.
ג. טיב הארץ – איכות האדמה ופרותיה.
המרגלים מתחילים את המסע מדרומה של הארץ ומשם הולכים לחברון.
בחברון הם ראו שלושה אנשים ענקים שנקראו אחימן, ששי ותלמי.
כאשר המרגלים מגיעים לנחל אשכול הם לוקחים מפרות הארץ שהיו גדולים במיחד.
8 מרגלים נשאו אשכול ענבים, אחד נשא רמון ואחד החזיק תאנה.
יהושע בן נון וכלב בן יפנה לא נשאו שום פרי משום שהבינו שמטרת לקיחת הפרות היא כדי להוציא את דבת הארץ ולומר לעם ישראל שפרות הארץ מוזרים וכך גם העם שיושב בארץ.
המסע בארץ נמשך 40 ימים, ולאחר מכן הם חוזרים למדבר פארן.
המרגלים פוגשים את משה, אהרן ושאר בני ישראל ומספרים להם את מה שראו במסע לארץ.
הם מספרים שהארץ משבחת מאוד בפרותיה ומראים לכלם את אשכול הענבים, התאנה והרמון שהביאו אתם. הם ממשיכים לספר כי הערים גדולות ומקפות חומה, ויש שם אנשים ענקים. כמו כן העמלקי, החתי, היבסי והאמורי נמצאים מסביב.
כלב בן יפנה מיד משתיק את שאר המרגלים ואומר לעם שלמרות כל התאור ששמעו נוכל לכבש את הארץ. שאר המרגלים (מלבד יהושע בן נון) מיד סותרים את דבריו ומוסרים את מסקנתם שלא נוכל לעלות לארץ ולכבש אותה.
בסיום דברי המרגלים עם ישראל בוכה כל הלילה, ומתלונן למשה ולאהרן שעדיף היה כבר למות במצרים או במדבר. חלק מהעם אף מציע לחזר כעת למצרים.
כלב ויהושע מנסים לשכנע את העם שהארץ טובה מאוד ומזכירים להם שה' אתנו וביכלתו לנצח את כלם. העם לא משתכנע וקורא לרגם את כלב ויהושע באבנים.
לפתע מופיע הענן מעל אהל מועד וכל ישראל רואים זאת.
ה' מדבר אל משה ומסביר לו את כעסו על דברי המרגלים. ה' רוצה להשמיד את העם ולהקים עם חדש. משה מתנגד לכך בטענה שיושבי הארץ יחשבו שחלילה אין לה' יכלת להכניס את בני ישראל לארץ. ה' מקבל את דבריו של משה אך מודיע לו את הענש לאותו הדור.
כל מי שנמצא כעת בגיל 20 ומעלה לא יזכה להכנס לארץ וימות במדבר במשך 40 השנים הקרובות של המסעות במדבר. 40 השנים כנגד 40 הימים שבקרו המרגלים בארץ.
10 המרגלים מתים במגפה. משה מספר לעם את ענשם והם בוכים ומתאבלים על כך.
המעפילים
לאחר שהעם הבין את הטעות שעשה, החליטה קבוצה מבני ישראל לצאת למסע ולהכנס לארץ כעת. משה אומר להם כי הם לא יצליחו משום שזה נגד רצון ה'.
הם לא מקשיבים למשה ומתחילים לעלות בהר. העמלקי והכנעני שישבו בהר נלחמו במעפילים שנחלו תבוסה קשה מאוד.
מנחות ונסכים
בהבאת קרבן עולה או זבח, נדר או נדבה מבקר או צאן צריך להביא גם מנחת סלת בלולה בשמן ונסכים – יין לנסוך. לכל סוג קרבן יש להביא כמות אחרת של סלת ונסכים.
התורה מסבירה כי ההוראות בנוגע להבאת הקרבנות הנן שוות גם לגרים.
הפרשת חלה
ה' מצוה להפריש תרומה כאשר מכינים לחם.
בזמן הכנת הבצק יש להפריש חתיכה מהבצק תרומה לה'.
קרבן שוגג ומזיד
- שגגת עיני העדה – חכמי העם שהורו בשוגג על דבר אסור שהוא מתר
יש להקריב פר, מנחת סלת, נסכים ושעיר עזים.
- שגגת יחיד –אדם שעבר עברה שלא בכונה עליו להביא קרבן עזה בת שנה.
- זדון יחיד – אדם שחטא בזדון תכרת נפשו.
מקושש עצים
במהלך שבת אחת במדבר ראו בני ישראל אדם שמקושש עצים. מלאכה זו אסורה בשבת,
והם לוקחים אותו למשה ואהרן כדי לשמע מה ענשו. ה' אומר למשה כי הענש שלו הוא
שבני ישראל צריכים לרגם אותו באבנים מחוץ למחנה.
מצות ציצית
ה' מצוה את בני ישראל לשים ציציות על ארבעת כנפי הבגד. אחד מפתילי הציצית צריך להיות צבוע בתכלת. מצות הציצית נועדה כדי להזכיר ליהודי את כל מצות ה' ולעזר לו לא לתור אחרי העינים והלב ולהיות קדוש.
בשיעור זה תוכלו למצוא מגוון תכנים :
