כל הזכויות שמורות ל-'אביטה'. אין להעתיק, לערוך, לחתוך, לתרגם, או לאחסן במאגר מידע דף זה.
רעיון נפלא לדרשה לפרשת קדושים – ואהבת לרעך כמוך
מצוות אהבת ישראל
בפרשת השבוע אנו קוראים על אחת המצוות החשובות ביותר:
"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'". (ויקרא, יט, חי)
מצווה זו מחייבת אותנו לאהוב כל יהודי ממש כמו שאנחנו אוהבים את עצמנו.
לאהוב את החבר או החברה – גם אם הוא או היא לא כל כך בסגנון שלנו.
לעזור לשני ולגרש כל רגש של כעס ושנאה חס ושלום מהסובבים אותנו.
גדולת המצווה
גדולי התנאים דיברו בשבחה של מצווה נפלאה זו.
מסופר במסכת שבת (לא, עא) על גוי שרצה להתגייר ולהפוך ליהודי כשר,
אבל הייתה לו דרישה מוזרה, הוא רצה ללמוד את כל התורה כולה בזמן קצר ממש ובעודו עומד על רגל אחת.
כאשר הגיע הגוי לשמאי הזקן ושטח בפניו את בקשתו, גירש אותו שמאי מביתו.
הלך הגוי לביתו של הלל הזקן ושטח גם בפניו את בקשתו המוזרה: "רוצה אני ללמוד את כל התורה על רגל אחת".
שמע זאת הלל הזקן ואמר לו: "מה שאתה שונא שעושים לך, אל תעשה לחברך – זהו כל התורה כולה".
גם רבי עקיבא הכריז ואמר: "ואהבת לרעך כמוך – זהו כלל גדול בתורה".
כיצד נאהב את השני ?
בהשקפה ראשונה זה נראה בלתי אפשרי לאהוב כל אחד ואחת, כי הרי 'על טעם וריח, אין להתווכח'.
למשל, אם מישהו לא אוהב תפוח – אי אפשר להכריח אותו לאהוב תפוח.
אם כן, כיצד ייתכן שהתורה מצווה אותנו לאהוב את השני ?
מוסבר על כך בספר התניא (בפרק ל"ב) שכל בני ישראל הם כמו גוף אחד גדול.
האם אתם אוהבים את הידיים שלכם ? ברור. זה חלק מהגוף שלנו.
כך גם עם כל יהודי ויהודייה. הם חלק מאיתנו! לכן בטוח הדבר שאנחנו אוהבים אותם.
ואם אנו לא מרגישים את זה, כנראה שאנחנו צריכים עוד קצת להתאמץ,
לחשוב על מעלות השני בשביל לגלות את האהבה עד שתפרוץ החוצה.
כל יום בתפילה
האריז"ל, גדול המקובלים אמר שראוי לכל אחד ואחת להתחיל את התפילה עם המשפט:
"הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוךָ"
אדמו"ר הזקן (בעל התניא) אף תיקן והכניס משפט הזה בתחילת התפילה.
שלא יישאר בלב
האמת היא, שלא לחינם תיקנו גדולי ישראל לומר בכל יום את המשפט הנזכר ולקבל על עצמנו את מצוות אהבת ישראל.
קיים חשש שאנשים יחשבו שמצוות אהבת ישראל היא מצווה שצריכים לקיים רק בלב: לאהוב ולהעריך.
לכן ביקשו גדולי ישראל לומר בכל יום בפה ולקבל על עצמנו שוב ושוב את המצווה הזו – כדי להזכיר לנו שאסור שהמצווה הזו תקוים בלב בלבד, אלא אנו צריכים אנו להוציא את האהבה שלנו כלפי חוץ, בדיבור ובמעשה.
תכל'ס
- חושבים – מחשבות טובות על החבר או החברה. ומסלקים כל מחשבה שלילית עליהם.
- אומרים – בכל בוקר: "הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוךָ"
- עושים – מעשים אשר מבטאים את האהבה שלנו: עוזרים, מכבדים, מקשיבים, נותנים צדקה ועוד הרבה מעשים טובים.
מובטח לנו שבאהבת ישראל – נביא את הגואל !
מבוסס על התוועדויות, תש"נ, ח"ב עמוד 102 ואילך.